רסיסי חיים

גיאורג גורדייף נולד ב1877 באלקסנדרופול, בלב צומת התרבויות הגדול של דרום הקווקז. אמו הייתה ארמנית. אביו, יווני במוצאו, היה נצר למסורת עתיקה מאוד.

מסורת זאת, שעברה בעל פה, השפיעה רבות על ילדותו של גורדייף דרך אינספור שירים וסיפורים.

בעוד שהוא התחנך באורתודוקסיה הנוצרית, גורדייף הצעיר משך את תשומת ליבם של מחנכיו וזכה להדרכה מועדפת. למרות שהיה מיועד על ידי הסובבים אותו לרפואה ולכמורה, הוא נטש עד מהרה את הכיוונים שסומנו עבורו, על מנת להמשיך בדרכים אחרות, רדוף על ידי הרעיון שחייב להימצא במקום כלשהו ידע יותר "ממשי", ידע שיענה על הצורך שלו למצוא משמעות ומטרה לקיום האנושי.

כך הוא נעלם, ובמשך קרוב לעשרים שנה המשיך ללא לאות את החיפוש שלו, בעודו בא במגע עם מסורות עתיקות יומין.

גורדייף הטיל באופן מכוון איפול על שנים אלו של חייו, אך בספרו "פגישות עם אנשים מיוחדים" ניתן למצוא עדויות ממשיות ואשנב להשפעה של תקופה זו על חייו.

אלו סיבות היו לו לפעול כך? האם היה כבול בנדר? כל זאת נשאר בגדר מסתורין.

כאשר גורדייף הופיע שוב ברוסיה בסביבות 1912, הוא היה בבירור אדם חדש. אדם המפתיע את הקרובים לו בעומק תורתו ובבהירותה: תורה שנראה שהיא מאחדת בין מזרח ומערב ובין ידע מהעבר ומההווה. ומאותו הרגע, גורדייף הקדיש את כל חייו לניסיון להעביר את אשר רכש במאמצים כה רבים.

בעקבות המלחמה, והמהפכה שבעקבותיה, גורדייף החליט לעזוב את רוסיה. בסוף מסע ארוך ומורכב הוא הגיע לצרפת, מלווה בקבוצת תלמידים ובכמה מבני משפחתו. בשנת 1922 הוא התבסס בפונטינבלו. תלמידים רבים, רובם אנגלים ואמריקאים, הגיעו לקחת חלק ב"מכון" שהקים.

ב-1923 הוא ערך עם תלמידיו בתיאטרון ״שנז-אליזה״ הופעה פומבית של ריקודים מקודשים ו"תנועות", בכוונה להציג לציבור המערבי את החשיבות של הקשר עם הגוף בתוך דרך רחבה של תודעה.

בשנה שלאחר מכן, תוך כדי מסע לארצות הברית, הוא נתן גם שם סדרה של הופעות כאלו.

עם חזרתו לצרפת ב1924, תאונת דרכים קשה אילצה אותו להגביל את פעילותו. הוא הפחית בהדרגה את פעילותו עם הסובבים אותו ופנה לעסוק בכתיבה.

לקראת סוף שנות ה20 הוא התיישב בפריז והקדיש את כל כולו לעריכת כתביו.

משנת 1934 החלו מחדש להיווצר סביבו קבוצות, ואף גדל מעגל התלמידים הצרפתי. סופרים, אמנים ורופאים לא חדלו להתקבץ סביב גורדייף, אפילו בתקופת הכיבוש במלחמת העולם השנייה.

לאחר המלחמה, עם חזרתם של התלמידים האנגלים והאמריקאים, דירתו הקטנה לא התרוקנה עד ליום מותו.

גיאורג גורדייף נפטר ב 29 לאוקטובר 1949, בזמן ששמו ועבודתו טרם היו מוכרים לציבור הרחב.